ישראליזם 1 - הסורק המדבר
מי מאיתנו לא סרק פעם תמונות או שקופיות,
תארו לעצמכם מכשיר שסורק את התמונה מקצה לקצה ולאחר מכן נותן ביקורת עניינית בע"פ על התמונה.
לנשים שביניכם, כמה פעמים שאלתן את הגבר שלכן:"כשאתה מסתכל על בחורה, לאן אתה מסתכל"?
"בעיניים"!! נו באמת? טוב... "אולי קצת דרומה יותר".
לדעתי הגרלתן סורק משוכלל שסורק ברמת הרנטגן,מכף רגל עד ראש שכל מחלקת MRI היתה מתגאה בו.
והשכלול הכי מעניין שהוא גם מדבר .
"ראי, ראי שעל הקיר מי היפה בכל העיר"? אין בו צורך יותר, צאי לרחוב ותקבלי תשובות.
הייתי ממליץ ללכת על הדגם המשולב שהוא יקר אבל אמין יותר.
ישנם דגמים זולים יותר שבדרך כלל מורכבים משני אלמנטים, אחד רק סורק והשני רק מגיב. נראה זול,רועש ולא אמין כל כך.
בכל מקרה שני הדגמים מתוצרת כחול לבן בלבד! באחריות לכל החיים.
ולגברים שביניכם, אם האשה שלכם אומרת שהיא מסתכלת בעיניים וב"דרום הרצועה", - תאמינו לה.
ישראליזם 2 - טריטוריה
דקות ארוכות הבטתי לתוך התמונה וניסיתי לחפש בארכיון במוחי אם זכורה לי סיטואציה כזו בכל שיטוטיי בעולם הרחב.
אחרי שהתייאשתי הלכתי ונזרקתי מול הטלויזיה והתחלתי לזפזפ בין הערוצים. כשהגעתי לערוץ נשיונל ג'אוגרפיק עצרתי.
כתבה על קופים בטבע. חבורה של מתרוצצים בינם לבין עצמם בחוסר הגיון. ברגע שחלקם התיישבו לנוח כל אחד התיישב בפוזה שונה והתחילו לתקשר ביניהם כשהם מדברים עם הידיים והרגליים... עכשיו התחלתי להבין את התמונה.
שפת הגוף מספרת הכל, משחקי שליטה, רכושנות וסימון טריטוריה.
אם אנחנו רוצים לשמור מרחק מ"פולשים" לטריטוריה שלנו בבית קפה אז נתפוס כסא ונשים עליו תיק.
"השולחן הזה שלנו" נשים עליו רגל שיזהרו לא להתקרב אליו.
"הבחורה הזו שלי" נשים לה רגל ליד הראש שאחרים ידעו זאת ונפתח רגליים כדי שגם היא תדע מי הבוס.
אין מה לעשות , ברחוב כמו בג'ונגל. ובנוסף לכל סימני ההזהרה, מגיע הרגע של וידוא ההריגה, חובה להניח נעליים על הריהוט הלבן החדש שרק אתמול הגיע מאיקאה.
תמיד אמרו לנו:"קוף אחרי בו אדם". האמת שלפעמים זה הפוך כי למרות כל הפתיחות הוולגארית של הקופים, הם לא חירבנו במקום שהם אכלו...
ישראליזם 3 – תור הזהב
תור- נק' התורפה של כל אדם ושל הישראלי בפרט הידוע כבעל פתיל קצר במיוחד אשר רק מתקצר עם השנים.
אחד מהמבחנים היום יומיים שבהן נבחנת סבלנותנו כלפי עצמנו וכלפי אחרים לעיתים הופכת לסדרת חינוך .
כלומר אם האלים מחליטים להעניש אותנו אז ראשית כל הם מעמידים אותנו בתור.
על פי המילון תור הוא הסדר חברתי שבא לקבוע סדר צודק והוגן לקבלת שירות או מוצר שאספקתם מוגבלת (כלומר לא ניתן לספק אותו לכל הצרכנים מיד עם קבלת דרישתם).
לולא תרבות ההמתנה בתור היה מתרחש אחד מהתרחישים הבאים:
• הקופאי היה נותן שירות למי שהוא חפץ ביקרו ואחר-כך לאחרים.
• הלקוח האלים יותר היה מפלס דרכו בכוח ומקבל שירות ראשון ואחריו הלקוחות החלשים.
אלה תרחישים שהיו גורמים להתמרמרות של אלה המופלים לרעה לעומת בעלי הקשרים או בעלי הזרוע. החלשים שבין הלקוחות היו עלולים להתעכב שעות ארוכות.
• עקיפת התור –
• פלוני מתעלם מהתור צועד לעבר הקופאי וקורא לעברו: "מה החשבון שלי?"
• אלמוני ניגש לראש התור, במקום לגשת לסופו, וקורא לציבור הממתינים: "אני נורא ממהר, אתם מוכנים שעכשיו אני אקבל שרות?"
• אדם נעמד באמצע התור ובאיטיות חודר אליו, תוך תקווה שאנשים ימנעו מלהעיר לו על עקיפתו אותם.
• מישהו ניגש לקופאי, תוך קריאה לחלל החנות: "יש לי רק שאלה!", או בטענה "יש לי רק מוצר אחד!".
"תרבות ההמתנה בתור" מתקיימת שנים רבות בכל מקום בעולם. באו הישראלים ופשוט שיכללו את השיטה ע"י סטארט אפ שנקרא:
" תרבות קיצור הדרך".
ואסיים במשפט שאולי יביא קצת תקווה לעתיד שאמרה לי בתי בת השלוש אחרי שחזרה מן הגן:"סבלנות-לא קונים בשום חנות".
